עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

Nothing really matters,
Anyone can see,
Nothing really matters,
Nothing really matters to me.

Any way the wind blows.
חברים
ThelseThe Cheshire CatElain
מי אני?
אני לא אוהבת את השם האמיתי שלי במיוחד, שלא לדבר על החרדה שמישהו ימצא את הבלוג הזה, אז בינתיים אני אנונימית. עד שאני אמצא שם שאני מתחברת אליו מספיק.
עליי בכללי -
אני גרה בתל אביב,
אבא שלי ניתק איתי קשר בגיל 11 בערך,
חצי ארגנטינאית (מהצד של אמא) ובגלל שגדלתי רק עם הצד הארגנטינאי אני בעקרון ארגנטינאית,
אין לי אחים או אחיות או משפחה כזאת גדולה ומאוחדת, זה בעקרון רק אני, אמא שלי וסבתא שלי,
אין לי צבע אהוב,
אני מדברת יותר מדי אבל מתבטאת יותר טוב בכתיבה,
אני לא בוכה,
אני לא מראה רגשות,
אני מחייכת כל הזמן,
שונאת את הצחוק שלי,
לא בטוחה בעצמי,
חולת תיאטרון.

על המראה שלי -
אני די גבוהה, מטר שבעים וכבר הפסקתי למדוד,
לא ממש רזה אבל גם לא ממש שמנה,
איפשהו באמצע.
שיער חום כהה, כמעט שחור, למרות שאני מתעקשת וטוענת שהוא לא שחור, גלי, מגיע לי קצת אחרי הכתפיים אבל בתקווה ימשיך לצמוח.
עיניים גדולות בצבע חום-ירוק מוזר שכזה,
בהירה מאוד למרות נסיונות כושלים להשתזף,
ריסים ארוכים מאוד שנמחצים מאחורי משקפיים שאני שונאת.

קצת על האופי שלי -
אני מניחה שאתם מוזמנים לקרוא בבלוג.

מחשבות.

17/05/2015 19:12
Bohemian Raphsody
-אז... הפוסט הזה מוקדש לכל האנשים שיש להם קשיים, לכל אלה שלא מרבים להסתכל על חצי הכוס המלאה. הפוסט הזה מוקדש לאשת המזל המדהימה, שבעזרת תחכום וכריזמה מצליחה תמיד להעלות חיוך על פניי. הפוסט הזה מוקדש לטייגרלילי, שלמרות שזה יישמע פדופילי במיוחד, ישבתי וקראתי את כל הפוסטים שלה והיא מדהימה, ואני בטוחה שהיא תבחר בדבר הנכון בנוגע לאלמוג. ואחרון חביב, הפוסט הזה מוקדש לנועם, סמות' קרימינל, על זה שאתה תמיד שם עם האהבה המשותפת לקווין ולכריס קולפר, מצליח לגרום לי לצחוק גם כשאתה לא מתכוון. אני בטוחה שהכל יהיה בסדר, כי אתה מדהים. ♥

חשבתם פעם? לא סתם מחשבות, אלא ממש שקעתם בחלום באמצע שיעור, או בלילה, לפני שנרדמתם? כששכבתם על המיטה, עצמתם את עיניכם, ונתתם למחשבות לזרום מקצוות שיערכם?
זה קורה לי הרבה. אני קוראת קצת, מכבה את האור, שוכבת לי ונחה. אחר-כך אני מדליקה את האור שוב וקוראת, עוד פרק אחד או שניים, עד שאני מרגישה שהידיים שלי מתעייפות מהחזקת הספר. ואז אני מתייאשת סופית, מניחה את הספר על השידה, ושוכבת. בהתחלה אני משאירה את עיני פקוחות, מסתכלת סביבי על החדר. שמה לב לכמה פרטים שלא ראיתי במהלך היום. אחר-כך אני מחליטה לעצום את עיני, ואז מתחילות המחשבות לזלוג מעמקי מוחי, מהמקום בו הסתתרו, ולפלוש למרכז העניינים. כל הדברים שהדחקתי במהלך היום, כל הדברים שרציתי לעשות, כל הדברים שאני מתחרטת עליהם וכל הדברים שאני שמחה בזכותם. 
יש משהו מרגיע בזה - כמו יום כיפור פרטי. חשבון נפש של עצמך עם עצמך. יש משהו מנחם בזה. תגידו שאני משוגעת, אבל לפעמים אני שומעת קולות בתוך הראש שלי, וזה נחמד להרגיש שיש מישהו בעולם שיכול לעזור לי - אני עצמי.
כשהתאמנתי על הפסנתר לפני כמה ימים, לחצתי על שלושה צלילים במקביל בקצב מסוים. מי בסולם סול, ופה ולה בסולם פה. יצרתי סוג של הרמוניה עם שלושת הצלילים האלו, ובלי שום סימן מוקדם התחלתי לחשוב. הצלילים האלה שברו את המחסומים שבראשי ונתנו למחשבות לפרוץ, כמו מין קסם לא מוסבר.

“Imagination is more important than knowledge. For knowledge is limited to all we now know and understand, while imagination embraces the entire world, and all there ever will be to know and understand.”



"כשהמחשבות עוברות 
בתחנות הראש מבלי לצפור 
כמו מתוך קדחת 
זרם של מילים סתומות 
שוטף את הגבולות בין כן ולא 
אני רועד מפחד."

אליפים... ספר נחמד. הסדרה קצת פחות. איווי ניתחה אותו בכיתה באיזה פרויקט בספרות שאנחנו עושים ומאז התאהבתי.

שאריות של החייםThelseהסטייליסטית לירון
שאריות של החיים
17/05/2015 19:39
קורה לי הרבה
בעיקר בשבתות שאין הרבה מה לעשות ועם מי לדבר
לפעמים זה טוב, וכיף, ומטהר, ולפעמים גם מפחיד ומציק..
Bohemian Raphsody
17/05/2015 20:28
בהחלט... הרבה פעמים אני מתחילה לחשוב על דברים עמוקים, על מוות ועל מטרתנו בעולם, והראש שלי מתחיל לפעום בחוזקה ואני מרגישה כאילו הגוף שלי נשאב למקום לא ידוע... תחושה כזו של איבוד עצמי.
תודה על התגובה 3>
Thelse
17/05/2015 19:49
<3
האמת היא שאני עושה את אותו הדבר, בדיוק אותו תהליך שתיארתי, של קריאה עד שהידיים מתעייפות, ואז הסתכלות על החדר, ואז המחשבות..
זה נחמד לפעמים. אבל לפעמים המחשבות האלה לא ככ טובות..
Bohemian Raphsody
17/05/2015 20:30
אוהבת 333333>
כמו שכתבתי קודם, אני מסכימה, אבל לפעמים זה טוב, לחשוב גם קצת דברים רעים. העולם הוא לא צמר גפן מתוק וסוכריות קופצות.
אומרתאתהאמתבובי
18/05/2015 10:48
חתיכת סתומה בהמה אם את משקרת אל תבואי לבלוגר חחחחח כתיבה ברצפה חחחחח סתלקי מכאן מותק כמו שלילי הסתלקה
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
Before I'll die
החלומות שלי. הדברים שאני צריכה לעשות. רק כי אני ממש חיה בסרט:
- להתמיד בנגינה בפסנתר ולהתחיל לנגן בגיטרה.
- ללמוד לשיר כמו שצירך, כלומר, ללכת לפיתוח קול סוף סוף.
- להשתכר.
- להיות שבועיים לפחות בחו"ל, לבד או עם חברים אבל בלי משפחה.
- להתנשק.
- להתאהב. באמת. מתוך הלב.
- להתאהב ולגלות שזה הדדי.
- לצבוע את כל השיער בלי לחשוב מה יגידו.
- להשיג חברה. חברה אמיתית. חברה הכי-טובה מהסוג שרואים בסרטים.
- לב שבור. אני פסיכית ומטורפת, אבל.. כן. אני רוצה שיישבר לי הלב מתישהו.
- לנגן ולשיר מול אנשים בלי להתבייש. בלי להלחץ.
- ללכת לנשף.
- לשחק תפקיד ראשי בהצגה או בסרט.
- לעמוד על המרפסת של יוליה בורונה.
- צניחה חופשית.
- לילה לבן.
- לראות מטר מטאורים ולישון תחת כיפת השמיים, עם הכוכבים הנוצצים.
- לסיים ריצת מרתון.
- לגרום לאנשים לזכור אותי.