עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

Nothing really matters,
Anyone can see,
Nothing really matters,
Nothing really matters to me.

Any way the wind blows.
חברים
ThelseThe Cheshire CatElain
מי אני?
אני לא אוהבת את השם האמיתי שלי במיוחד, שלא לדבר על החרדה שמישהו ימצא את הבלוג הזה, אז בינתיים אני אנונימית. עד שאני אמצא שם שאני מתחברת אליו מספיק.
עליי בכללי -
אני גרה בתל אביב,
אבא שלי ניתק איתי קשר בגיל 11 בערך,
חצי ארגנטינאית (מהצד של אמא) ובגלל שגדלתי רק עם הצד הארגנטינאי אני בעקרון ארגנטינאית,
אין לי אחים או אחיות או משפחה כזאת גדולה ומאוחדת, זה בעקרון רק אני, אמא שלי וסבתא שלי,
אין לי צבע אהוב,
אני מדברת יותר מדי אבל מתבטאת יותר טוב בכתיבה,
אני לא בוכה,
אני לא מראה רגשות,
אני מחייכת כל הזמן,
שונאת את הצחוק שלי,
לא בטוחה בעצמי,
חולת תיאטרון.

על המראה שלי -
אני די גבוהה, מטר שבעים וכבר הפסקתי למדוד,
לא ממש רזה אבל גם לא ממש שמנה,
איפשהו באמצע.
שיער חום כהה, כמעט שחור, למרות שאני מתעקשת וטוענת שהוא לא שחור, גלי, מגיע לי קצת אחרי הכתפיים אבל בתקווה ימשיך לצמוח.
עיניים גדולות בצבע חום-ירוק מוזר שכזה,
בהירה מאוד למרות נסיונות כושלים להשתזף,
ריסים ארוכים מאוד שנמחצים מאחורי משקפיים שאני שונאת.

קצת על האופי שלי -
אני מניחה שאתם מוזמנים לקרוא בבלוג.

מופע.

02/04/2015 19:53
Bohemian Raphsody
יש כל-כך מעט תוכניות שאני אוהבת. באמת.
אני מעדיפה לנגן בזמני הפנוי, לנסות לשיר (בדגש על ה'לנסות'), לדבר עם אנשים, לעשות את המטלות שלי.. כל-כך מעט זמן לכל-כך הרבה דברים. אז בטח שלא יהיה לי זמן לתכניות טלוויזיה. וחוץ מזה, אין באמת משהו שמעניין אותי.
אבל פעם במאה שנים, כשהירח בוהק בשמי הלילה וכל הכוכבים מתייצבים בשורה אחת, אני סוף-סוף מוצאת תכנית שאני אוהבת. תכנית שיכולה לעניין אותי, למתוח אותי, להצחיק אותי ולרגש אותי (בחרו את האופציה המועדפת עליכם).
אז אפשר להגיד שזה קרה.
הלכתי לחברה שלי, נקרא לה סנטנה. אותה אחת שכתבתי עליה בפוסט הקודם, עשיתי אצלה את העבודה. או לפחות ניסיתי לעשות.
זה התחיל ברעיון הגואני שלי לשים מוזיקת רקע כדי שנוכל לעבוד בצורה יותר מהנה ויותר מהירה, הרי - "מוסיקה ממריצה את פעולות המוח."
דבר נכון למדי, אבל לא לכל האנשים.
בקיצור, זה התחיל עם משהו טיפשי למדי של קווין בו התחלתי לברבר על רוג'רינה טיילור (הדמות שרוג'ר מתחפש אליה בקליפ של I Want To Break Free), ואז צפייה ממושכת בקליפ. זה התפתח למוזיקת רקע של קווין, קווין, ועוד קצת קווין. ואז היה תורה לשים, והיא שמה משהו של 'גלי'. שאלתי אותה מה זה, זה נשמע לי מוכר. היא אמרה שזאת סדרת טלוויזיה שבתוכה עושה גם כל מיני קאברים (גרסאות כיסוי, אם תרצו) לשירים מוכרים. התחלתי להסתקרן, ראינו ביחד כל מיני ביצועים שלהם, ואז דרשתי ממנה לראות את הפרק הראשון.
נכנסנו לאחד ממיני האתרים ברשת שנותנים לצפות בגלי, עונה ראשונה, פרק ראשון.
ו.. טוב, וואו.
זאת נראתה לי בהתחלה סדרת נעורים מטופשת מהסוג שהייתי צוחקת עליה, ואז לאט-לאט התחלתי.. לאהוב את הסדרה. כן, כן, שמעתם נכון. 
אני חושבת שמה שאהבתי (חוץ מכריס קולפר המדהים) זה.. המגוון. מכל הבחינות. גם עצב, גם צחוק, גם שירה וגם.. לא שירה?
גם נער עם אם חד-הורית, גם ילד מהקהילה הגאה, גם בנות מהגרים, ילד נכה, ומשום מה - זאת לא נראית סטיגמה. זה לא נראה כמו קיבוץ גלויות מוגזם. זה נראה טבעי ונפלא, ומשתלב טוב. ואני חושבת שזאת כל החוכמה.
אז מה שעשיתי ביומיים האחרונים, בנוסף לעבודת הגשה על פלורנס נייטינגייל, נגינה בלופים של 'בורה' מאת באך על הפסנתר וקיפול כביסה, היה לראות את הפרקים של הסדרה הזאת באינטרנט. ראיתי כבר, נכון לעכשיו, שבעה פרקים וחצי - כל אחד באורך של ארבעים דקות, פחות או יותר. 
ותוך כדי כתיבת הפוסט אני חושבת לעצמי שתי מחשבות:
אחת - אולי העובדה הזאת שקשה לי כל כך לאהוב סדרות היא מהעובדה שהחיים שלי יכולים להיות סדרה. אני מתכוונת, יש לי משפחה שזהה כמעט לחלוטין למשפחה של ילד בגלי. אם חד-הורית, וסבא שנפטר, ו.. טוב, אני לא אכנס לזה. אני לא רוצה רחמים. אולי החיים שלי הם בעצם 'מופע'. בגלל זה קשה לי לראות מופעים אחרים. (אני יכולה להיות פילוסופית, הא?)
והדבר השני ממש פתטי, למען האמת - כתבתי הרגע פוסט שלם על תכנית טלוויזיה שאני אוהבת. אני רצינית. 
והדבר הטוב, והוא ממש טוב (בהתחשב בעובדה שלא אתחבר מחר כנראה) - אני נוסעת מחר לירושלים! אני פוגשת את המשפחה שלי מצד אמא לסדר, כולל בן-הדוד החמוד שלי (אני צריכה להקדיש לו פוסט) והאוכל והדודות המחבקות... טוב, אני פוגשת אותם בערך לשוש פעמים בשנה, וזה עומד להיות כל-כך נחמד. אני ממש מתרגשת!

בת-הדודה הגאה,
אנונימית.
Lady luckThelseThe Cheshire Cat
Thelse
03/04/2015 09:12
You are my soulmate.
תמיד צחקתי על הסדרה הזאת, אבל במקביל ראיתי את כל העונות :$
וכן, כריס קולפר מדהים. אבל בעונות הראשונות יותר..
ו...טוב, קווין! זה כזה מגניב שאת אוהבת אותם. :$
תהני מחר!
Bohemian Raphsody
04/04/2015 16:03
Thanks Darling
שאש, אל תספיילר לי, אני בפרק 11 XD
כריס קולפר. פרט לזה שהוא שחקן מדהים, הוא תסריטאי, סופר (מוצלח למדי), ו.. טוב. וואו.
איך אפשר שלא לאהוב אותם? קווין. *~*
תודה, בהחלט נהניתי.
The Cheshire Cat
04/04/2015 00:06
את מוצאת חן בעיני, אני אוהבת את האותנטיות שלך ובגדול את מאוד מזכירה לי את עצמי, כתיבה מקסימה (:
Bohemian Raphsody
04/04/2015 16:04
תודה רבה ^^
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
Before I'll die
החלומות שלי. הדברים שאני צריכה לעשות. רק כי אני ממש חיה בסרט:
- להתמיד בנגינה בפסנתר ולהתחיל לנגן בגיטרה.
- ללמוד לשיר כמו שצירך, כלומר, ללכת לפיתוח קול סוף סוף.
- להשתכר.
- להיות שבועיים לפחות בחו"ל, לבד או עם חברים אבל בלי משפחה.
- להתנשק.
- להתאהב. באמת. מתוך הלב.
- להתאהב ולגלות שזה הדדי.
- לצבוע את כל השיער בלי לחשוב מה יגידו.
- להשיג חברה. חברה אמיתית. חברה הכי-טובה מהסוג שרואים בסרטים.
- לב שבור. אני פסיכית ומטורפת, אבל.. כן. אני רוצה שיישבר לי הלב מתישהו.
- לנגן ולשיר מול אנשים בלי להתבייש. בלי להלחץ.
- ללכת לנשף.
- לשחק תפקיד ראשי בהצגה או בסרט.
- לעמוד על המרפסת של יוליה בורונה.
- צניחה חופשית.
- לילה לבן.
- לראות מטר מטאורים ולישון תחת כיפת השמיים, עם הכוכבים הנוצצים.
- לסיים ריצת מרתון.
- לגרום לאנשים לזכור אותי.